<h1>בה"ג הלכ' הלוואה</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[ב"ב קע"ה ע"ב] הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. [קע"ו ע"א] בעא מיניה רבה בר נתן מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין מהו, אמר ליה אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות, גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין, ואין גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא.
<h2>דף כב.</h2>
[ב"ב קע"ד ע"א] ההוא ערבא דיתמי דפרעיה למלוה מקמי דליתבעינון ליתמי, רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו, רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפשיה, מאי בינייהו, (קע"ד:) איכא בינייהו שחייב מודה, אי נמי דשמתוה ומית בשמתיה, שלחו מתם שמתוה ומית בשמתיה, והילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. מיתיבי שטר חוב היוצא מידי ערב אינו גובה, ואם כתוב בו כבר התקבלתי ממך גובה, בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע ודאי תיובתיה אלא לרב פפא נימא תיהוי תיובתיה, שאני התם דלהכי טרח וכתב ליה התקבלתי. ההוא ערבא דיתמי דאזל ופרעיה מקמי דליתבעינון ליתמי, אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב אפילו למאן דאמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו הכא מצי אמר ליה האי דלא תבעך משום דגוי דיניה בתר ערבא אזיל, ואיכא דאמרי אפילו למאן דאמר חיישינן לצררי כיון דגוי דיניה בתר ערבא אזיל אי לאו דצררי אתפשיה לא הוה עביד ביה ערבותא.
<h2>דף כג.</h2>
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הערב לאשה בכתובה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר זה את אשתו. [פסק] ואי אבא ערב דכתובתא דבריה הוא, אף על גב דאית ליה נכסי לבריה משתעבד, מאי טעמא, אב לגביה בריה שעבודיה משעביד נפשיה, כדקאמרינן משה בר עצרא ערב דכתובה דכלתיה הוה, רב הונא בריה צורבא מרבנן הוה והוה דחיקא ליה מילתא, אמר אביי ליכא דליעציה לרב הונא דניגרשה לדביתהו ותגבה כתובתה מאבוה והדר נהדרה, אמר ליה רבא וכי מגרש לה מאי הוי ידירנה הנאה תנן, ומסקינן וקאמרינן דקבלן הוה.
<h2>דף כג:</h2>
איתמר ערב דכתובה דברי הכל לא משעבד קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד, ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי, איכא למאן דאמר אי אית ליה נכסי ללוה משתעבד, והילכתא כולהו משתעבדו בר מערב דכתובה אף על גב דאית ליה נכסי לבעל לא משתעבד, מאי טעמא, מצוה עבד ולאו מידי חסריה.
